גז"ד למורשעים בעבירות מרמה במסגרת עמותות המפעילות ישיבה, כולל אברכים, בית תמחוי וגן ילדים בחולון

על פי הודאת נאשמים 1, 3 עד 5 הנאשמות 4 ו-5 הן עמותות המפעילות ישיבה, כולל אברכים, בית תמחוי וגן ילדים בחולון. בשנים 2003 עד 2007 שימשו כמנהלי העמותות אדם בשם יהודה קהתי עד לחודש נובמבר 2004, ונאשם 3, אשר בא בנעליו של קהתי, שימש בעמותה כמנהל אדמיניסטרטיבי החל מיום 23.11.04. נאשם 2 היה המנהיג הרוחני של המוסדות אשר אותן שימשו העמותות.

נאשמת 1, אחותו של נאשם 2, שימשה בתפקיד ראש צוות חוליית תיאומי מס במשרדי רשות המיסים בפקיד השומה חולון. משכך, אין חולק כי הייתה "עובדת ציבור", כמשמעות ביטוי זה בסעיף 34כד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 [ החוק].

נאשמת 4 הוכרה כמוסד ציבורי, כמשמעותו בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 [ הפקודה]. נאשמת 4 הייתה חייבת בניהול פנקסי חשבונות כמתחייב מהוראות הפקודה ומהוראות הוראות מס הכנסה. על פי הוראת סעיף 46 לפקודה, זכאי אדם התורם לנאשמת 4, בהיותה "מוסד ציבורי", לזיכוי מהמס בו הוא חייב בסך של 35% מסכום התרומה או להחזר מס שכבר שילם, באותו שיעור, עד לתקרה מסוימת. במועדים שונים בתקופה הרלבנטית לכתב האישום הפיקו קהתי, ואחר כך נאשם 3, קבלות כוזבות של נאשמת 4 בגין תרומות שנתקבלו כביכול מידי תורמים פיקטיביים, אשר פורטו בכתב האישום המתוקן.

קהתי ונאשם 3 הפנו את התורמים הפיקטיביים אל נאשמת 1, במשרדי פקיד השומה בחולון, על מנת לקבל ממנה סיוע בהגשת דוחות. היא קיבלה לידיה את הבקשות לקבלת החזרים ממס, אליהן צורפו קבלות פיקטיביות ועקבה אחר הטיפול בהן, אחר תשלום החזרי המס מרשות המס לאותם תורמים, וזאת עשתה על-ידי כניסה שלא כדין לתיקי הנישומים במחשב רשות המיסים.

נאשמת 1 ידעה כי לעיתים מדובר בקבלות פיקטיביות, וכי הדוחות המוגשים הם כוזבים ומוגשים במטרה לקבל החזרי מס וזיכויים במרמה. היא שלפה תשובות לשאילות ממערכת המחשב של רשות המיסים בעניינם של התורמים הפיקטיביים, שלא לצרכי מילוי תפקידה כדין, על מנת לקבל נתונים ועל מנת לקדם את הטיפול בבקשות. בכך ניצלה נאשמת 1 את תפקידה וסמכויותיה לרעה, כמו גם את האמון שנתן בה פקיד השומה, את קשריה עם עמיתיה לעבודה, ואת גישתה למערכות המחשב ומאגרי המידע של רשות המיסים.

נאשם 3 ערך 118 קבלות כוזבות, כמפורט בנספח לכתב האישום, ומסר אותן לתורמים הפיקטיביים, ביודעו כי הן כוזבות ואינן מבטאות תרומות של ממש, בסכומי הקבלות, וזאת במטרה לסייע לתורמים הפיקטיביים לקבל במרמה את ההחזרים והזיכויים ממס. הוא נמנע מרישום תקבולים ותשלומים שונים בספרי העמותות, וזאת בכוונה להעלימם מהעין. בכך, הכין וקיים פנקסי חשבונות כוזבים, והשתמש במרמה במטרה לעזור לתורמים הפיקטיביים להתחמק ממס.

בגין מעשים אלו, הודתה נאשמת 1 בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין. נאשמים 3 עד 5 הודו בביצוע עבירה של קיום פנקסי חשבונות כוזבים במזיד, בכוונה לסייע לאחר להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 220 (4) לפקודה.

נוסף על האמור לעיל, נאשמים 2 עד 5 הודו בביצוע 4 עבירות של אי ניכוי מס, לפי סעיף 218 ביחד עם סעיף 224א לפקודה;  4 עבירות של אי תשלום דמי ביטוח בעד עובד, לפי סעיף 398 (ג) + (ה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], השתנ"ה - 1995 ו-4 עבירות של אי תשלום דמי ביטוח בריאות בגין עובד, לפי סעיף 47(א)(3) וכן 47 (ג) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994. זאת, לאחר שבשנים 2004 עד 2007 משכו הנאשמים משכורות מהעמותות כפי שיפורט. נאשם 2 עמד בראש העמותות הנאשמות 4 ו-5 והיה בהן מנהל פעיל. כל פעולה משמעותית בעמותה הייתה צריכה לקבל את הסכמתו ואישורו ודוחות כספיים של מנהלי העמותות הוגשו אליו ונשמרו אצלו. נאשם 3 היה מנהל העמותות, נאשמות 4 ו-5. נאשם 2 משך משכורת חודשית מנאשמת 4 בסך 10,400 ש"ח נטו. נאשם 3 משך משכורת חודשית מנאשמת 5 בסך 7,500 ש"ח נטו. נאשמים 2 עד 5 רשמו בספרי העמותות (או מי מהן), רק את חלק מהמשכורת של נאשמים 2 ו-3: ממשכורתו של נאשם 2 נרשמו 6,000 ש"ח וממשכורתו של נאשם 3 נרשמו 4,000 ש"ח ובגין סכומים אלה הפיקו תלוש שכר מופחת וכוזב. היתרה, בסך 4,400 ש"ח לנאשם 2 ו-3,500 ש"ח לנאשם 3, שולמה להם ב"שחור".

נאשם 3ביצע רישומים כוזבים בספרי נאשמות 4 ו-5 ונאשם 2 ידע והסכים לכך. נאשמים 2 עד 5 נמנעו מניכוי המס מהכנסת עבודה, כמתחייב על פי חוק, שאם לא ההכנסה המפורטת לעיל, ומתשלומים לרשויות המס. כמו כן, נמנעו מניכוי דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות מהמשכורות החודשיות האמיתיות ומתשלומים למוסד לביטוח לאומי, במטרה להשתמט מתשלום דמי הביטוח. נאשמים 2 ו-3 ידעו כי הם מקבלים שכר שלא נוכה ממנו מס ולא נוכו ממנו דמי ביטוח.

בעקבות הליך הגישור שהתקיים, כמפורט לעיל, תוקן כאמור כתב האישום בצורה משמעותית ביותר לקולא. הצדדים הגיעו להסדר עונשי כולל לגבי נאשמים 1 עד 5, כאשר רכיב המאסר (ובמקרה של נאשם 2 - רכיב של"צ), מוסכמים, בין באופן עקרוני ובין באופן פרטני, הוסכם כי יוטל מאסר על תנאי על נאשמים 1 ו-3 ועל כל אחד יוטל קנס בשיעור שייקבע על-ידי בית המשפט. משך השל"צ שיוטל על נאשם 2 הותר אף הוא לשיקול דעת בית המשפט, לאחר שמיעת טיעונים. היום, בעיצומם של הטיעונים לעונש, הודיעו המאשימה ובא כוח נאשמת 1, כי הגיעו להסכמה גם בנוגע לשיעור הקנס. במהלך הדיון היום, ולאור מסמכים שהומצאו, הוסכם גם שהעמותות, נאשמות 4 ו-5 אינן פעילות עוד, אחת כבר פורקה והשנייה בהליכי פירוק. כמו כן, הוסכם כי נאשם 3 הסיר את מחדליו ושילם לרשויות המס את חובו בסך 17,200 ש"ח.

הצדדים בטיעוניהם לעיל, פירטו את הטעמים אשר נשקלו בהגעה להסדר. צוינו שיקולים ראייתיים, שיקולי מדיניות, שיקולי חיסכון בזמן, שיקולי אכיפה בעיתה, שיקולים אנושיים, נסיבות אישיות ושיקולי צדק כלליים. מאחר ששמעתי חלק נכבד מהתיק, אף כי לא את כל פרשת ההגנה, אני מסכימה עם הצדדים, כי נחסך זמן ציבורי רב מאוד, וכי השיקולים שצוינו לעיל קיבלו מענה נכון והולם במסגרת ההסדר שהוצג לפני. מצד אחד, מדובר בעבירות לא פשוטות, בנסיבות לא פשוטות, ומצד שני קיימות סיבות רבות מאוד שהצדיקו הגעה להסדר שפורט, שהוא מקל עם הנאשמים, אך לא במידה שסוטה ממתחמי הענישה, ויש הצדקה להקלה זו.

לאור דברים אלו, אני סבורה כי בכל הקשור לרכיבים המוסכמים ה"סגורים" יש לכבד את ההסדר, זאת בהתאם לשיקולי הפסיקה הידועים, כעולה מע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577, 606-607 (2002).

לגבי נאשמת 1 הוסכם על קנס של 2,000 ש"ח, שישולם בארבעה תשלומים, ונראה לי כי בנסיבות העניין הסכמה זו היא ראויה והוגנת. יש לזכור, כי נאשמת זו הושעתה מעבודתה בשנת 2010, בעקבות העבירות מושאות תיק זה, ומאז הכנסתה היא מינימאלית. עוד יש לציין, שנאשמת זו הגיעה להסדר מול שירות המדינה, לפיו תודה בכתב האישום המשמעתי נגדה והצדדים הגיעו להסדר גם בעניין זה.

לגבי נאשם 2 פרשו הצדדים את נימוקיהם לכאן ולכאן. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם קנס בסך 29,000 ש"ח, כאשר לטעמה סכום המס שהושמט הוא כ-170,000 ש"ח. הנאשם ביקש להסתפק בקנס של 10,000 ש"ח, כאשר לטעמו הסכום שהושמט הוא בסך 100,000 ש"ח. נוסף על כך, טען סנגורו של נאשם 2 טענות נוספות המתייחסות להיעדר עבר פלילי, מעמדו הציבורי, היותו אב ל-13 ילדים, בהם אחד שזקוק לעזרה מיוחדת ולהוצאות כספיות בשל מצב רפואי, ונסיבות אישיות נוספות. עוד טען הסניגור, כי את שעות השל"צ יש להעמיד על 120 שעות. בא כוח המאשימה הזכיר כי בדרך כלל יושת מאסר בפועל בגין עבירות לפי סעיף 218 לפקודה, ולו בדרך של עבודות שירות, ועל מנת לתת ביטוי להקלה שבהמרת מאסר בשל"צ, יש להשית על הנאשם 500 שעות של"צ. הסניגור הציג פסיקה התומכת בעתירותיו, הן בנושא הקנס והן בנושא השל"צ.

אשר לנאשם 3, בא כוח המאשימה ציין, כי היא במצב שבו הוסרו המחדלים, יש להתחשב בכך. עם זאת, אין לשכוח כי נאשם זה נאשם בשני האישומים. לפיכך, ביקש בעניינו להטיל קנס של 10,000 ש"ח. בא כוח הנאשם ביקש להטיל קנס נמוך מכך, והזכיר את נסיבותיו האישיות של נאשם זה, הן בקשר לביצוע העבירות - הוא נקלע לסיטואציה של מילוי תפקידו שלא התאים לו, ועקב כך הסתבך בעבירות מושאות כתב אישום זה; כמו כן, הזכיר הסנגור את נסיבותיו האישיות הכוללות היותו אבל לשישה ילדים ובנוסף אימצו הנאשם ובת זוגו שני ילדים נוספים; הנאשם תומך הן בהוריו והן באחיו הנכים.

לאור כל האמור, החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:

לגבי נאשמת 1: